טל איטקין- מזונות יכולות להיות כלי להנצחת הסכסוך בגירושין

מקור חיוב הבעל במזונות אשתו בדין העברי מתגבש במעמד הנישואין, עת חותם הבעל על כתובת האישה בה מתחייב לזון אותה כל עוד הצדדים נשואים. מקור חיוב דומה עשוי להתגבש גם כאשר בני-הזוג לא נישאו כדת משה וישראל, למשל בעקבות הסכם ממון.

הכלל המנחה את בתי-המשפט או בתי הדין הרבניים בפסיקת גובה מזונות האישה הינו "עולה עמו ואינה יורדת", כאשר המשמעות היא שהגבר מחויב לדמי מזונות שיהלמו את רמת-החיים אליה הורגלה האישה במהלך החיים המשותפים, מסבירה עורכת הדין טל איטקין.  לשם כך, בוחן בית-המשפט את אורח החיים שניהלו הצדדים, את הכנסת הבעל, נכסיו, הוצאות האישה, הרכוש המשותף לצדדים ועוד.

עורכת הדין טל איטקין מבהירה, כי במידה והאישה עובדת תקוזז הכנסתה מגובה דמי המזונות להם היא זכאית. ככלל, לא ניתן לחייב אישה לצאת לעבוד לאחר הפרידה. אולם, בתי-המשפט ובתי הדין הרבניים מביאים בחשבון את פוטנציאל השתכרותה של האישה, כמו גם את הנסיבות שבעטיין אינה עובדת. ככל שבית-המשפט או בין הדין מתרשם כי האישה הפסיקה בעבודתה לשם ההליכים המשפטיים גרידא, תגדל הנטייה לקזז מדמי המזונות להם היא זכאית את פוטנציאל השתכרותה, הגם שאינה עובדת בפועל. לעומת זאת, במצב בו האישה אינה עבדה לאורך הנישואין תעמוד חובת הבעל לזון אותה לאחר הפרידה. 

אין ספק, כי תשלום מזונות אישה מקנה לאישה "תקופת הסתגלות" בין הפרידה לבין הגירושין ומאפשר לה להיערך לקראת החיים שלאחר הגירושין. יחד עם זאת, מדגישה עורכת הדין טל איטקין, לא ניתן להתעלם מן העובדה שהיות ומזונות האישה משולמים לה עד מועד סידור גט בפועל, יש בתשלום זה תמריץ חיובי מסוים, המעודד נשים רבות לסרב לקבלת הגט או לגרום לסרבול ההליכים המשפטיים שלא כצורך, בכדי שלא תישלל הזכאות לדמי המזונות.

הערכאות המשפטיות מכירות את התופעה ומודעות לה. ניתן למצוא לא אחת התייחסות בפסיקה לחשש שמפגינים בתי-המשפט מפני השימוש שעושות נשים בדמי המזונות ככלי לסחיטת הבעל ו/או להנצחת הסכסוך. חלק מן השופטים מוצאים דרכים "יצירתיות" למיגור התופעה. בשורת פסקי דין נקבע, כי במצב בו יתרשם בית המשפט או בית-הדין שהאישה פועלת בכוונה לעכב את הגירושין תקוצר זכאותה למזונות, הן מבחינת משך התקופה והן מבחינת ההיקף.

לסיכום ממליצה עורכת-הדין טל איטקין לראות במזונות האישה כלי המאפשר לאישה להסתגל לחיים שלאחר הפרידה ולא כלי להנצחת הפירוד. זכות האישה למזונותיה אמנם מוקנית לה בדין ולא תישלל בנקל, אלא שככל חובה אחרת כפופה היא לעקרונות תום-הלב, הצדק והיושר. לפיכך, במצב של הפרת עקרונות אלו עלולה הזכות להיפגע מבחינת היקפה או משכה.